• מגי אדם

מדינת ישראל והדרקונים שלה

הדרקונים במפת המדינה

זנב דרקון בעקרב-1 ראש בשור-7. ציר שור-עקרב מחוזק בשמש, הנמצאת בשור-8.



שני הצירים הראשונים – הישרדותיים, חזקים. מייצגים יפה מדינה חדשה-ישנה המבקשת קודם כל לחיות. נראה טוב. אבל מה שמסבך את העניינים הם שבתאי ופלוטו, הנמצאים במרכז הדרקונים. נסתכל על זה. נפרק תחילה כל פרמטר לגופו, ובסוף נאחד.


הדרקונים והשמש על עקרב-שור – התחדשות. לבוא מהעקרב בחזרה אל השור. ממוות לחיים, מעקירה לבנייה, מגלות לארץ מולדת. ויש להדגיש כי עצם הציר מרמז על שורשיו הקדומים-קדומים של העם, הנטועים עוד בעידן השור, עידן משה ומצרים העתיקה.


זנב בעקרב מספר על מה שאנחנו מכירים כל כך טוב – הדרמות מהן הגיע העם היהודי, האובדנים, הסבל, המוות, ההרס, הגירוש והמחסור לאורך כל ההיסטוריה שלו. כל עברנו רצוף מצבים קיצוניים של אובדן כוח ומכות גורל. זהו בהיבט הקשה של זנב בעקרב. בהיבט חיובי מסמל דווקא את הנשמה היהודית הגדולה, את המִרבץ העשיר של זכרונות, עומק, מיסטיקה ועשייה רוחנית, ממנו הוא שואב את ייחודו ואת כוחותיו.


ראש בשור יחד עם השמש בשור מצביעים על כוונת המשורר – לחיות. לאבטח קודם כל את הקיום הפיסי. לעשות למען צמיחה, היאחזות, בנייה, טריטוריה. להתחבר לאדמה. עַם-הסֵפֶר, עם של סוחרים ואנשי-רוח חסרי מקום ומדרך לכף רגלם, בא והקים את מדינתו המתחדשת על אידאל שוֹרי של חקלאות והתיישבות. שור הוא כוח החיים העקשן המנצח, בסופו של דבר, את המדבר העקרבי. 


ציר 1-7, ציר העימות, משקף את המלחמה המתמשכת בה נתונה ישראל, מלחמה הנמשכת מראשית הקמתה ולא רואים את הסוף. תרבות וֶנוסית במובהק (היהודים עם שורי שתורתי מאזנאית) מתמודדת מול תרבות מרסיָאלית במובהק (המוסלמים עם עקרבי שתורתו טלאית). שתי תרבויות הקשורות זו לזו בנימים עתיקים עוד מימי ישמעאל ויצחק, עשיו ויעקב, ולא מוצאות את הדרך לשיתוף. נשארות בלי סוף באיבה שבין מרס לונוס, ולא מוצאות את האהבה האפשרית ביניהם. אין כמדינת ישראל מדינה רודפת שלום, ואין כמותה עומדת שוב ושוב מול גלי שׂטנה בלתי פוסקים, מבפנים ומבחוץ. 


חוץ מעניין העימות שבציר הזה, הרי שהזנב ב-1 מסמל את מה שהוכח אלפי שנים – היכולת שיש לנו להישאר נאמנים לעצמנו בתנאים הקשים ביותר, ואף למות על קידוש השם. ואילו הראש ב-7 (המחוזק באופק במאזניים) מדבר על שאיפה לתרבות וחיי רוח. ויותר מזה, מסמל את השאיפה החזקה שבנו להיות כמו כולם. להיות עם ככל העמים. (שאיפה שהוצהרה בגלוי בכתביו של הרצל). עקרב-1 רוצה להיות נאמן לייחודו. שור-7 רוצה שקט. רוצה להתבולל. 


הצורך הסותר הזה מהווה דילמה בסיסית של המדינה. 

וכך הציר כולו, שור-עקרב 1-7 מספר את רוב הסיפור. עימותים חריפים, פנימיים וחיצוניים, המעלים שוב ושוב את שאלת הערכים לפיהם אנו חיים. מהו סולם הערכים שלנו. והציר גם מדגיש את הצורך הבלתי פוסק בבנייה והתחדשות בעקבות הרס ואובדן חוזרים. 


כוכבים אחרים

כמו הרבה מפות מאזנאיות, מדינת ישראל היא מדינה של ניגודים, העולים לא רק מהצירים. השקפת העולם התורנית-חילונית גם היא ניכרת במפה. ונוס ואוראנוס ב-9, הוא הבית של השקפת העולם, מייצגים חשיבה מאזנאית-אוראנית שעיקרה זכויות אדם. ישראל היא בין המתקדמות בעולם בתחום זה, עד כדי סיכון עצמה. ואילו יופיטר ב-3 – כוכב האמונה בבית החשיבה והחינוך, מחוזק בטריין מדוייק העובר מנפטון אל מרקורי. כלומר, חשיבה אמונית-הוליסטית נגד חשיבה אתיאסיטית-אזרחית. יוכלו להיות גם וגם או שיהיו זה נגד זה לעולם?  

עוד ניגוד יש כאן בין ביטחון עצמי וגאווה לבין התרפסות, רכות, טוב לב ורצון לרצות. מַרס באריה-11 מייצג אגו חזק וביטחון עצמי. ממולו ונוס, שהיא השליטה הבלתי מעורערת של המפה, יושבת בסרטן-9 ומייצגת טוב-לב, רכות, חופשיות.

עוד ניגוד זיהיתי כאן בבית העשירי שלנו. שבתאי שם דורש חוק וסדר, מדינת צדק. פלוטו שם נותן כוח אינסופי לעומדים בראשה. והשניים האלה מחזירים אותי אל עיקר השיחה. פלוטו ושבתאי ככוכבי מפתח של המפה.     

צמידות פלוטו-שבתאי מסבכת את החיים

אלמלא היתה הצמידות פלוטו-שבתאי ממוקמת במרכז הדרקונים, הפתרון של הציר היה פשוט. כל שהיינו צריכים לעשות הוא לחתור לשור-7, משום ששם הראש. ללכת על מה שכדאי, להתרחב למקסימום, להתרכז בהישרדות ולהיטמע בין כולם. ליצור לעצמנו מדינה אזרחית רגילה ומצויה ושלום על ישראל.

אבל גם במפה וגם במציאות רואים שזה לא עובד. שני כוכבים כבדים של דין וקארמה יושבים במרכז הדרקונים וטורפים את הקלפים. למעשה כל כוכב שלא יהיה המתיישב במרכז הדרקונים אומר שעל מנת להתפתח צריך לשמור את שני צידי הציר. להשקיע בעתיד – שור –  מבלי לשכוח את העבר – עקרב. לדעת להקשיב לאחרים – 7 – מבלי לשכוח את עצמנו – 1.

וגם עם זה עוד היינו יכולים להסתדר, אילו כוכבי המרכז היו נוחים יותר. אלא שהקונסטלציה המורכבת והעמוסה  של הדרקונים מתארת בדייקנות את המצב המורכב והעמוס בו אנו נמצאים בפועל. ככוכבי מפתח הם מגדירים את אבני הנגף של המדינה, בעוד הם עצמם מסמנים גם את הדרך לפתרון וגאולה. דרך פלוטו ושבתאי נוכל להבין גם מה מפריע ועוצר בנו, גם מה יביא לנו איזון, שגשוג ושלום למדינה. איך?  


פלוטו ככוכב מפתח

פלוטו, בהיותו השליט הטבעי של עקרב, מחזיר אותנו אל הזנב הנמצא בעקרב ולא מאפשר להתרכז בראש. מכריח לתת את הנשמה פעם ועוד פעם. להתמודד עם מצבים קיצוניים ועם סכנת מוות. גם שב ומחזיר אותנו אל העבר, שבו תמיד היינו עם רוחני המחפש וחופר בעצמו.  


פלוטו כמוקד לציר, הזנב בעקרב, שמש ב-8 – שלושתם אומרים אותו דבר. הרס והתחדשות. מביאים אותנו עד קצה גבול היכולת ומעמידים אותנו במבחנים קשים מנשוא. ומה שהכי קשה פה זה האבסורד שהם מייצגים – לא עובדים עם האופק. לא מתואמים עם ונוס. שלושה אלה רוצים טוטליות, הכרעה חד-משמעית, לגמור ככה או ככה. אבל האופק במאזניים רוצה לא להחליט. רוצה פשרה ועוד פשרה ועוד פשרה, דחייה והתלבטות ודיבורים ועוד דיבורים, ויכוחים ועוד ויכוחים. לרצות את כל הצדדים. לא משנה עד כמה פלוטו דוחף אותנו לקצה – מאזניים לא סוגר. לא מאפשר לסגור. 


אם כן, אבן הנגף הראשונה היא פלוטו. התמודדות עם כוח, גם שלנו גם נגדנו. גישה פטאליסטית. הרס ובנייה, מצבי קיצון, דרישה להקרבה ומיצוי עצמי. ואילו הפתרון שפלוטו מציע – להתחבר לאמת שלנו (שליט בית 1) וליצור הכרעה חד-משמעית. לחשוב על הצלה כערך עליון. 


סאטורן ככוכב מפתח

סאטורן, כוכב המפתח השני, אבן הנגף השנייה. מייצג את הקושי שלנו לשנות דברים. הנטייה לחזור לעבר, לתכנן לעתיד, להתעלם מההווה. להתעסק בחוק היבש ולא להקשיב לעצמנו. זה סאטורן כמכשול. ואילו סאטורן כדרך לפתרון נראה טוב. נראה כמי שמציע את הכיוון ההגיוני האפשרי שיביא את האיזון אותו דורש כל הציר. 

בסאטורן גלומים ביחד אחריות וחובה, צדק ומוסר, גבורה ומשמעת. אומר להתיישר לפי חוקים ברורים של עשה ואל-תעשה. יעדים. תוכנית. מבחן התוצאה. סאטורן הוא ריאלי. סאטורן אומר – מה שעובד, להמשיך. מה שלא עובד, להשליך. אם הילד חולה, אם המדינה חולה, משהו אנחנו עושים לא בסדר. שבתאי הוא לא יופיטר. שבתאי אומר לעבוד לפי מה שיש, לא לפי מה שהיינו רוצים שיהיה. נראה לי כי כוכב תובעני והגיוני זה, דווקא הוא שיוכל לאחד בין הפער הבלתי אפשרי שבין פלוטו לבין האופק, בין ונוס למרס, בין הניגודיות הכפולה של הצירים. 

אם הפתרון של פלוטו הוא הכרעה טוטלית חד-משמעית,  הפתרון של סאטורן הוא היערכות מציאותית ונטולת אשליות. להגדיר קווים אדומים ולהישאר נאמנים להם, לא להזיז אותם קדימה ואחורה כל הזמן. להיות חזקים ואמינים. להשתמש נכון בכוח. לפעול בצדק. להיות מוסריים לא לפי מה שנוח לנו באותו הרגע או לפי מי שצועק יותר חזק. לחפש את המוסריות הפנימית. לחפש גם צדק של החוק (שבתאי) גם צדק פנימי (פלוטו). שניהם, פלוטו וסאטורן, גם יושבים במרכז הדרקונים גם נמצאים ברום שמיים. צריך להקשיב להם אולי? 

ושימו לב עוד דבר. 150, זוית של בין אדם לאלוהיו, זוית שדורשת לחיות באופן מוסרי ורוחני, זוית של התבוננות אמיתית – עוברת באופן מדוייק בין האופק לשמש. לא פשוט, העניין הזה. עושה רושם שזהו המניע המרכזי של המפה הזו ושל העם החי במדינה הזו. אם מדינת ישראל היתה בן אדם שמגיע אלי, יושב על הספה ושואל מה המניע הרוחני המרכזי בחיים שלי לפי המפה – זה מה שהייתי אומרת לו. התבונן פנימה ואל תפסיק לחפש את הדרך. אל תפסיק לחפש אמת. לא בשביל למצוא ואחר כך לנוח, אלא בשביל להמשיך ולחפש ולהגיע לשכבות עמוקות יותר ויותר. 150. פלוטו. שבתאי. 


שילוב של הכל

ניתוח הדרקונים ושני כוכבי המפתח שלהם מדבר על צורך באיזון בלתי אפשרי ממש: איזון בין מודרני למסורתי, בין חוק תורני וחוק אזרחי. איך לשמור על חוק וצדק בשעה שאנחנו לא יודעים אפילו איך להגדיר אותם. איך לשמור על זכויות האחר אבל גם לא להתאבד. אחרי הכל גם התאבדות היא נגד החוקים. איך להיות מוכנים בכל רגע ללחימה טוטלית אבל בלי להפסיק להושיט יד לשלום. להיות ברורים, חזקים וחד-משמעיים אבל בעצם פשרנים ורכים. להיות עם ככל העמים אבל בשום פנים לא לאבד את ייחודנו. פנטסטי. ממש. פלא שאנחנו משתגעים פה? 


בטח, אנחנו יכולים לקחת את מאזניים באופק והראש ב-7 לכיוון של להעתיק ולהתבולל – אבל אז באים פלוטו והזנב ושואלים – ומה עם האמת שלנו?  מה עם ייחודנו? אנחנו יכולים להיות אינטרסנטיים וכוחניים כמו שור-עקרב – אבל אז באים מאזניים (יחד עם ונוס ואוראנוס ב-9) ומתחילים – ומה עם זכויות אדם? מה עם התנהגות מוסרית כלפי אויב? אנחנו יכולים לנסות להכריע באופן סופי וברור כמו שרוצה פלוטו – אבל אז מפריע לנו האופק המאזנאי ושואל, רגע, זה בסדר להכריע ככה? בדקנו הכל? ניסינו הכל? העולם מאַשר? ובלהט המאזנאי שלנו למצוא חן בעיני כולם ולרַצות את כולם אנחנו עושים כל מאמץ לחפש פשרה נאה וצודקת שכולם יאשרו. אבל אז באים שמש וראש דרקון בשור ושואלים – ואנחנו מה? לנו לא מגיע לחיות?


נראה שלכל אחד שחי פה יש איזו השקפה אישית מגובשת של מה נכון. עם ונוסי, לכל אחד יש דעה. מה שלי נראה זה שאנחנו נאמנים למאזניים, תקועים באין מוצא במאזניים, וכל השאר בקושי נושם.


אנחנו לא מכבדים את חוקי שבתאי, גם לא שומרים על הטריטוריה שלנו כשור. מתכחשים בעקביות לבית 1 ומעל הכל פוחדים מהכרעה פלוטונית חד-משמעית. הגורל המיוחד של המדינה הזו, אשר מתכננת ובונה בסבבה ובאותה התלהבות הורסת את פועל ידיה, נלחמת עד טיפת דמה האחרונה ולאחר שעה ורבע מוכנה למסור את פירות נצחונותיה תמורת הבטחת שלום שלא מתקיימת לעולם, מחפשת כל הזמן להיות צודקת אבל לא מאמינה בעצמה ולא מקשיבה לעצמה, מקשיבה לכולם אבל לא באמת שומעת – זה הגורל שלנו, כך אנחנו מתנהלים ואין אור בקצה המנהרה. 


אנחנו רואים איך המפה, ובמיוחד הדרקונים האלה שלה, משקפים גם את הקושי הבלתי נסבל של העם היהודי במדינתו המתחדשת, גם את הדרישה להיות אור לגויים, אות ומופת של חוק וצדק, מסירות וגבורה. לא יודעת אם יש עוד איזה עם בעולם, אם יש איזו שהיא מפה של עם בעולם שדורשת ממנו כל כך הרבה מבחינה מוסרית, רוחנית, מעשית, משפטית, אֶתית, צבאית, קיומית, התפתחותית. אבל אנחנו מסתובבים בעולם כבר כמה אלפי שנים וטוענים כי נבחרנו למשהו. אולי נבחרנו להציג התנהגות נאצלת ומאמץ התפתחותי שהם קצת יותר מהממוצע המקובל בין העמים.


לא נותר לי אלא להתפלל כי מדינת ישראל בת ה-70, זעירה ועיקשת שבריאתה בסימן וֶנוס – בסופו של דבר כן תשרוד ותמשיך להתקיים למרות הכל. תמצא איזה שהוא איזון בין כל אלה גם אם דרכה לשם רצופה תהליכים של חיפוש, סולם ערכים משתנה, מבחנים קשים ומאבקים מתמשכים.


אמן.

נראה שיש מישהו שם למעלה שרוצה שנמשיך להתקיים.

עליו אני סומכת.

הצטרפו לקבלת עדכונים ממגי >

Ⓒ כל הזכויות שמורות למגי אדם 2020

עיצוב אתרים: Ima'ge  |  עיצוב ספרים: טוש טוש | צילומים של מגי: רוני אשר

  • Facebook Social Icon