הדרקונים

ראש וזנב דרקון של הירח The Nodes of the Moon

הדרקונים של הירח נוצרים מהמפגש שבין מסלול הירח למסלול כדור הארץ. כדור הארץ מסתובב סביב השמש, הירח סביב אֶרץ. שתי הנקודות שבהן נפגשים שני המסלולים הללו וחותכים זה במסלולו של זה – אלה הם הקוטב הצפוני והקוטב הדרומי.    The North Node and The South Node . שניהם נמצאים בדייקנות זה מול זה, תמיד. מסיימים את מעברם על פני גלגל המזלות במשך 19 שנה בדיוק, ותנועתם הרגילה היא ברטרו. 

אלו הן נקודות חישוביות, לא פלנטות. אין הן מקרינות אנרגיה משל עצמן, אבל מהוות מצבור של אנרגיה אסופה. קשורות ביחסים שבין השמש, הירח והארץ ולכן משפיעות עלינו כל כך. לעומת הדרקונים של כוכבים אחרים, שהם איטיים ביותר ורחוקים ביותר והלימוד שלהם נעדיין בחיתוליו, הדרקונים של הירח כבר הספיקו להיחקר ויש לגביהם הבנות ומסקנות מבוססות.

הירח הוא הכוכב הקרוב אלינו ביותר וחשיבותו מכרעת. משפיע על כל פרט קטן וגדול על כדור הארץ, ועל כל פרט קטן וגדול בחיינו האישיים.

הדרקונים של הירח עוסקים בנושאים של הירח, אך בצורה אינטנסיבית וממוקדת יותר, קשורה בזמנים ארוכים וקדומים יותר. אם הירח מגיע עד מהילדות הקדומה ועד לרגע זה ממש – הדרקונים שלו מגיעים גלגולים אחורה. הירח מהווה את סך כל הזיכרון הרגשי שלנו. משמר את החוויה הרגשית ברמה הקרובה, הנוכחית, בעוד הדרקונים שלו משמרים אותה חוויה לאורך זמן רב יותר ממנו עצמו, ומטמיעים את תמציתה יותר בעומק. הדרקונים של הירח, ובעיקר הזנב, מתארים תמצית רגשית עוצמתית ביותר, משהו שנצרב ונשאר בישות, נוצר מכל מה שעברנו בחיינו אלה ובקודמים להם. זנב הדרקון של הירח הוא הנטו מסך כל הזכרונות הללו.

ציר הדרקונים של הירח מהווה את עמוד השדרה הנפשי של המפה, והוא חשוב בכל ניסיון להבין את המפה מבחינה התפתחותית. האופן בו הדרקונים משתלבים במפה, ביחד עם מיקום השליטים שלהם, ביחד עם פלוטו, נקודת האופק, הירח עצמו, השמש, כוכבים היוצרים זוית לדרקונים ושאר המפה  – כל המכלול הזה מספר את הסיפור המיוחד לאותו אדם, ולוֹ לבדו. הדרקונים נותנים משמעות חדשה למיקומים השונים של שאר הכוכבים. עוזרים להבין את הרעיון המרכזי ממנו היא צומחת.

הדרקונים מדברים על תבניות שהן כה עמוקות, כה קדומות, מוטבעות כה חזק באדם, עד שלא ניתן להבין באמת את המורכבות הפנימית של המפה מבלי לתת להם משקל מרכזי. דרך הבנת הדרקונים אנחנו מבינים טוב יותר את מערכת היחסים של האדם עם עצמו, עם משפחתו ועם העולם.

מילת הקסם של הדרקונים היא "איזון". מאחר והם נמצאים בדייקנות זה מול זה הם יוצרים תמיד ציר, וציר עניינו איזון. ציר מאפשר לחקור את אותו הנושא משתי נקודות מבט הפוכות, לעַמת את אותו נושא עם עצמו. הנושא המיוחד לציר הדרקונים שלנו כפי שעולה מהמזל והבית שלו – זה הנושא או הנושאים עימם מתחבטת נשמתנו ובהם היא עוסקת.

זנב הדרקון מספר מה טמון בנו – הראש מה צריך להשלים. ככל שאנחנו מתפתחים יותר, עובדים יותר על עצמנו, כך אנו לומדים לזהות לא רק את דפוסי ההתנהגות והתגובה שלנו, אלא גם מאיפה זה בא, ולמה, ולשם מה. דרך הדרקונים של הירח אנחנו רואים מאיפה באנו ולאן אנו הולכים. להבין את הדרקונים זה כמו לדלות מן המפה את יהלומי המסתורין שלה. עוזרים להבין את הסיפור שמתחת לסיפור. נותנים משמעות חדשה למיקום של השמש, מדוע הוצבה דווקא כאן.

הראש והזנב

מן הזנב אל הראש ובחזרה, לאורך גופו הדמיוני של הדרקון הסימבולי, מתפתחים חיי הנפש שלנו ומתפתחים חיינו. אנו באים מן הזנב, מתקדמים אל הראש, חוזרים אל הזנב, שבים ולומדים את הראש, חוזרים ומחפשים איזון בין שניהם. איזון ציר הדרקונים מאזן אותנו בתוכנו ומוביל לכך שגם חיינו המעשיים מאוזנים. מאחר והנפש מאוזנת, הגישה הפסיכולוגית מאוזנת, וזה משפיע על כל חיינו. בעבודה, במשפחה, בזוגיות, בריאות, כסף, התמודדות עם לחצים. דרך העבודה על הדרקונים שלנו אנחנו הופכים שקטים יותר, שלמים, הרמוניים. אחידים יותר בתוכנו.

הראש הוא הכיוון אליו אנו מתקדמים בעוד הזנב מתאר את התשתית עימה אנו מגיעים אל הראש. שניהם ביחד חיוניים לתהליך ההתפתחות. הראש אינו חשוב מהזנב, הזנב אינו חשוב מהראש. העבודה הנדרשת היא על שניהם. הזנב וכלל הקונסטלציה שלו מהווה טריטוריה מוכרת, משהו מהותי הקיים בנו מאז. הראש הוא טריטוריה לא מוכרת שיש ללמוד אותה, להתכוון אליה ולשלב אותה אט אט בתוכנו ובחיינו. שניהם ביחד דומים לחֵץ וקשת – הזנב הוא הקֶשֶת, הנותנת לחֵץ, שהוא הראש, את הכוח למעופו. הכוח של הראש נובע מן הזנב. ללא השקעה בזנב לא נוכל להגיע אל הראש. הזנב הוא מה שהבאנו אותנו, עימו נוכל להגיע אל הראש.

ילד אינו דף חלק שהעולם עתיד לכתוב עליו. ילד מגיע לעולם עם מטען שלם של חוויות וזכרונות, עימותים, פחדים, עכבות, יכולות, מזג, תכונות, יתרונות ומעלות. הירח הוא סימן, אצבע מוֹרה לכיוונו של אותו מטען קדום, בעוד זנב הדרקון שלו הוא תמצית מרוכזת וברורה של אותו מטען גלגולי. ילדים מפעילים בילדותם בעיקר את הזנב, משום שהוא מוכר, ואת הירח, משום שהוא אינסטינקטיבי. ילדותו של אדם מאופיינת מאד על ידי הירח ועל ידי זנב הדרקון של הירח.

את דפוסי הזנב אנו חוזרים ומשחזרים בהווה, שוב ושוב – ואז יש לנו הזדמנות להגיב אליהם אחרת, כאנשים בוגרים יותר אולי, או אולי מודעים יותר. דרך החזרות הללו מתפתחת בנו מודעות אל הזנב, שתאפשר לנו להגיע אל הראש בשלב מאוחר יותר בחיים. פחות או יותר אחרי מחזור שבתאי הראשון, כלומר מגיל 28-29, הראש מתחיל להיות משמעותי ונוכח. הראש משלים את הזנב ומאזן אותו. על מנת להגיע אל הראש צריך לפתח מודעות לעצמך, וזה לוקח שנים וניסיון. אדם צריך לגדול קצת, לנסות קצת, למַצות עוד יותר את הזנב, לפתח היכרות מסויימת אל מה שכבר קיים בו, ורק אז יוכל באמת להתיישב ולפעול עם הראש בחייו. העבודה על ראש וזנב הדרקון של הירח היא עבודת חיים, והיא הולכת ומתבהרת ונעשית נגישה יותר ככל שאדם מסתובב עם עצמו יותר זמן.

כשאנחנו מסתכלים במפה על ציר הדרקונים, טוב נעשה אם נשקלל אותם ביחד עם פלוטו ועם הנקודה שמול פלוטו. פלוטו ביחד עם זנב הדרקון מספרים על העבר, מאיפה הגענו, מה כבר הופנם והפך לחלק מאיתנו. לעומת זאת הנקודה שמול פלוטו ביחד עם ראש הדרקון של הירח מתארים לאן אנחנו חותרים להתפתח. מה יאזן את מה שכבר קיים בנו. את הראש והזנב קל לזהות באדם. את הזנב רואים היטב בתגובות הרגשיות ובהתמודדויות הנפשיות שלו, בזכרונות אותם הוא נושא עימו. ואילו את הראש רואים בנושאים אותם הוא מגדיר כשאיפה אישית, משהו שהוא מקווה שיהיה בו או שיהיה לו יום אחד. ובכל מקרה, יש להתחשב תמיד בשניהם. ללכת הלוך ושוב בינן שניהם.

לכל כוכב היוצר זוית אל הראש והזנב יש חשיבות עצומה מבחינה התפתחותית. האנרגיה העוברת כחשמל בין שני הדרקונים – כאילו מוסטת אל אותו כוכב והוא הופך להיות מרכזי וחיוני על מנת להשיג את אותו איזון נכסף שבין הראש לזנב. אבל זה כבר נושא אחר.

(מתוך "לומדים אסטרולוגיה – הכוכבים" פרק 10)