על עידן הדלי

במאה השנים האחרונות אנחנו חווים את התפר בין עידן הדגים היוצא ועידן הדלי הנכנס. רוח דלי היא שהביאה את המהירות המטאורית בה העולם התקדם. מדע, טכנולוגיה, חשמל, תעופה, מחשב. התעניינות מחודשת באסטרולוגיה ומשיכה חזקה לכוכבים אחרים, יצורים מהחלל, קריסטלים ותיקשורים. בד בבד רואים גם את הצד השני של דלי ההולך ומתחזק – ניכור, התבדלות וריחוק אוראניים. תקשורת וירטואלית המחליפה את מפגשי המשפחות המסורתיים, קשרים וגילוי לב בין זרים גמורים. כולם מדברים עם כולם אבל לא עם האמא או הילד. שיחה דרך מכשירים על חשבון מגע עיניים, גוף, לב.

האינטרנט הוא הַסמל, בהא הידיעה, של העידן הזה. מאגר עצום ונפלא של כל הידע הקיים בעולם, מחבר ומקבץ את האנושות כולה סביבו. פתוח, חי ומתעדכן כל העת ומקדם את כולם, בכל מקום בעולם. ה'לחם להמונים' החדש הוא יֶדע, דלי. והאינטרנט, על הפורומים והבלוגים שבו, נותן הזדמנות לכל אחד לבטא את עצמו הייחודי כמו נוח המשלח את היונה מן התיבה, בלי שמשנה לו לאן תגיע. מה שכן, צריך לזכור שלא נוכל להיכנס לעידן הדלי מבלי לשמר את עקרונות הדגים. נחזור לזה.

מה יביא העידן החדש? כל עידן חדש משנה שלושה עקרונות בסיסיים, ומשלושה אלה צומחים כל יתר השינויים: מיניות, הישרדות, אמונה. כלומר, כל עידן מגדיר מחדש את מבנה המשפחה והנישואין, את שיטות הכלכלה והקיום ואת הבנת האלוהות ודרכי האמונה. כיצד יתבטאו שלושה אלה בעידן הדלי?

נ י ש ו א י ק ב ו צ ה שינוי זה הוא המהפכני והבולט ביותר, ומתחילים לראות את זה. יותר ויותר אנשים מסרבים לנישואין שהיו מקובלים על הדור הקודם, יותר ויותר נישואים מתפרקים. הרעיון של גבר-מפרנס-אישה-מגדלת-ילדים נעלם מן העולם בתוך המאה השנים הללו. קראנו לזה המהפכה הפמיניסטית. אבל לא. זוהי מהפכת הדלי. מזל זה, שעניינו אינדיבידואליות ושיוויוניות, הופך ומשנה את תפיסת היחיד (או היחידה) את עצמם. הקשרים הזוגיים המשתנים יאפשרו זאת, ונישואי קבוצה יפתחו פתח גם לגיוון גם לנאמנות.

בעידן הדגים חיינו שניים-שניים קשורים בטבעת, בדיוק כמו בסמל המצוייר של המזל הזה. בעידן הטלה, עידן של גבריות וכיבוש, ראינו גבר אחד בקודקוד הנושא לו מספר נשים. הדלי השיוויוני, שאוהב קבוצות, יביא את הרעיון הזה אל הנישואין. נראה שכל קבוצה תכיל כמה זוגות סטרייטים מסורתיים, זוג חד-מיני, בודד אחד או שניים, שלישייה. זוהי קבוצה שהעניין הראשי המלכד אותה אינו משיכה מינית – הרעיון פה אינו פולימריה – אלא משהו רעיוני קודם כל. ערכים משותפים, דרך חיים מסויימת המקובלת על חבריה, דרך חינוך מועדפת, דרך רוחנית מסויימת ואפילו ערכי ספורט או אמנות. משהו. מכאן יצמח הצורך בבתים גדולים, אוטונומיים, שיאכלסו את כל חברי הקבוצה, ושיהיו בהם כיתות קטנות ללימוד הילדים, ומקום מרכזי לפעילויות המועדפות, ומכבסה משותפת, ומקום מרווח מספיק לעובדים מהבית. עבודה מהבית היא פועל יוצא מהשינוי הכלכלי. אבל לפני זה נדבר רגע על הילדים.

בעידן הדגים כולם רצו ילדים, גברים ונשים. הצורך הזה כבר אינו מובן מאליו, חלק רוצים חלק לא רוצים. בעידן הזה רואים שני מבוגרים עייפים וסחוטים המגדלים כמה ילדים תובעניים, ובאותה עת מלהטטים ומג'נגלים בין קריירה, תחביבים והגשמה עצמית. אבל בעידן החדש יהיו לכל ילד כמה וכמה הורים המחוייבים אליו, אשר יוכלו לתת לו משהו מהטעם של חסות הקהילה שאבדה לאנושות. מי שנוטה לכך ייקח על עצמו את הטיפול בהם, וכולם יבקשו להעשיר אותם בידע ועוד ידע. ילדים יהיו פחות תלויים בכישורי ההורות הטובים או הצולעים של הוריהם הביולוגיים, ויהיו חשופים ליותר השפעות וליותר מבוגרים המגינים עליהם. אמא עסוקה, כועסת, אין לה ראש אלי כרגע? יש עוד שתי אימהות פנויות אליהן אוכל לגשת. אבא מאבד סבלנות – יש עין צופיה של עוד כמה מבוגרים מסביב. נישואי קבוצה מחזירים לחיינו משהו מטעם חיי השבט, יוצרים שיתוף ומקילים על חובות הפרנסה, הבישול, החינוך, הניקיון ויתר חובות היומיום, בעודם מאפשרים שמירת מקומם המכובד של זקנים המתבגרים בתוכה.

דגים היה עידן של פוריות ושליטתו בעולם במשך אלפיים השנים האחרונות הגזימה והביאה את כמות האנשים בעולם למסה קריטית, שהיא כבר היום בלתי נסבלת עבור הכדור. העידן החדש יאפשר לדַלל כמות זו בצורה הרמונית, ללא צורך במלחמות או מגיפות, אלא דרך צמצום הילודה. אדם המבקש לגדל ילדים לא יהיה מחוייב גם ללדת אותם בעצמו אם לא ירצה, הודות לקירבה המתאפשרת בנישואי קבוצה. ילדי העתיד שוב לא יהיו שעות ארוכות לבדם, חוששים וחסֵרים ומלאי חסכים. קבוצות נישואין אלו יוכלו להעניק לילדים העתידיים את כל צורכיהם הרגשיים, הגופניים והשכליים, ולחנכם בתוך הקבוצה על פי עקרונותיה. כל זה נשמע קצת כמו אוטופיה, גן-עדן לדור הבא ?? סביר מאד שנצליח לקלקל גם פה וגם פה יהיו ילדים פגועים ויישמעו סיפורי התעללות תוך-קבוצתיים מזעזעים לא פחות מאשר בתוך המשפחות של עידן האהבה הדָגי. עידן שדגלו היה חמלה ואהבה, היה עידן שבו חסרי החמלה התאכזרו לאחרים, בעודם עומדים ותובעים חמלה כלפי עצמם. עם זאת עידן זה הטמיע במחשבה הקולקטיבית את הרעיונות הדגיים היפים האלו, וכמה שנשמור עליהם יותר, הם יאזנו גם את הבעיות החדשות שיתעוררו. אם אני רואה נכון ונישואי קבוצה אכן יתחילו לרקום עור וגידים, טמונה בכך תמיכה לא רק לילדים אלא גם להורים. ושכחתי עוד משהו חשוב. כל הנושא הדרמטי והעמוּס כל כך של 'בגידה' ו'משולש אהבה', שהיווה אבן נגף לנישואים וקשרים כה רבים בעידן היוצא, יאבד מכוחו משום העצמאות ואי-הרכושנות, שהם אבני יסוד במחשבה הדלאית. שלא לדבר על נגישות למספר פרטנרים שיש לכל אחד ואחת בתוך קבוצתם. עידן של אין רכושנות ואין קנאה, העונה גם לצורך הדלאי בעניין והרפתקה. העתיד יראה אם אמנם, ואיך.

גמול מול תוצרת או עצמאות היחיד כלכלה היא הנושא הבא האמור לקבל ציביון שונה בתכלית. העושר בעידן השור הקדום התבסס על חקלאות ואדמה, ועל שליטה בחומר. בעידן הטלה – רועים ועדרים, ציד וכיבושים. בעידן הדגים – מיסים ועבדות, מפעלים וקונצרנים גדולים, אמנות ובמה. עידן הדלי לוקח אותנו למקום אחר: עצמאות. מלבד טכנולוגיות חדשניות, רובוטים, המצאות, רפואה מתקדמת, מסעות חלל בין-כוכביים, מחשבים שולטים בכל ומקצועות שטרם נודעו – הדבר המסעיר ביותר נכון לעכשיו הוא העניין של עצמאות היחיד. עידן הדלי מזמין כל אחד ואחד לעבוד לפי בחירתו, להיות אחראי על עצמו, לפקח בעצמו על זמנו ושיטותיו ועל רמת רווחיו. לעבוד מהבית ובכל מקום בו יבחר, בשעות שיבחר. עידן זה פותח בפני כל יחיד את האפשרות לתת את המיטב שבו ולהיות מתוגמל ישירות על פי איכות עבודתו, ולא לפי שום מדד אחר.

מובן מאליו שגם כאן יהיו מקופחים ומנוצלים, עניים ועשירים, עולם כמנהגו. אולם שיוויון הזדמנויות ותגמול לפי כשרון, שכבר היום אנו רואים ניצנים של זה, הוא הבסיס לכל. גמול מול תוצרת, וכל השאר טפל. כיצד יתארגנו הכספים בתוך הקבוצה? לפי האידיאלים שלה. קבוצות מסויימות ינהלו קופה משותפת, אחרות יתארגנו כדוגמת קיבוצים, אחרות ימציאו דרכים מקוריות אחרות. מן הסתם חלק יטפלו בילדים או בבית או ייצרו שותפויות פנימיות, ישלבו כוחות סביב עסקים מסויימים. מה שבטוח הוא – מי שלא יתרום לקבוצה לא ישרוד בה. דלי מכבד איכות, אחריות ומאמץ.

עידן הדלי, עידן חכם המבקש למגר את הרעב ואת כל המחלות ולהביא שפע לכל, נותן הזדמנות להתגבר על מגבלות הטבע ועל הדַחַק הקיומי. השאלה הגדולה היא – האם נצליח ליצור לעצמנו את כל צרכינו מבלי לפגוע ומבלי להרוס את הטבע ואת עצמנו? בעידן הדלי הקודם, לפני כ-25 אלף שנים, זה לא הצליח והתוצאה היתה אטלנטיס. אולי בסיבוב הזה נהיה חכמים יותר. הדור הצעיר, שנולד אל הדלי, עֵר לכך. דלי, שהוא אכן עתידני אבל גם מתבונן הרחק אל תוך נבכי העבר, מאפשר לחַדֵש תורות עתיקות הקשורות בטבעונות וצמחונות, חקלאות הרמונית, גידול מזון אורגני שאינו פוגע, לא באדם ולא באדמה. מאפשר לפתח תחבורה לא מזהמת, לייצר די מים עבור החי, האדם והצומח בהתפלה, גירוי גשם, טיהור מים וכל דרך. מאפשר למצוא מקורות אנרגיה נקיים, באופן מיוחד אנרגיה סולרית. דלי נמצא מול אריה. ודלי יחוקק חוקים להגנת האדמה והחי, יעזור לפתח מגורים אקולוגיים בעלי תשתית עצמאית. ויחד עם הנאורות וצמצום הרכושנות ביחסים בין-אישיים – יבואו, אני מקווה, גם יחסים בין-מדינתיים המושתתים על חרות הפרט.

אלהים בלב כל אחד האמונה היא הדבר הבא החייב להשתנות בכל עידן חדש. עידן הדלי, בְּטוב או בְּרע, ישיג את חרות האמונה. במלחמה או בשלום, ירחיק את הכיוון הדגי, שדיבר על דת הממיסה בתוכה את כלל מאמיניה, גם ישחרר את העולם מהפוליטיקה או הכוחנות הנילוות לדתות. דלי יפנה את חיציו נגד כל דת מאורגנת. יציע לכל אדם ליצור לעצמו את אמונתו ללא כפייה או רדיפה, ללא קשר לגזע, עם, חינוך וכל תנאי מתנאי לידתו. עידן הדלי אמור לשַׁמר את הזהב שבדתות ללא הסִיגִּים המאיימים שבהן. יאפשר לכל יחיד לקחת מתוך האמונות הקיימות סביבו את מה שמתאים לו ולפתח את אמונתו כראות עיניו, לפי החוויה האישית שלו ולפי רמת ההתפתחות הרוחנית שלו. אם בעידן הדגים אלוהים גר בשמיים וניהל את עולמנו משם, הרי שבעידן הדלי אלוהים נמצא בלב הדברים, בלב האדם. אוראנוס מדבר על הניצוץ האלוהי אשר בכל אחד. אם אלוהים גר בתוך כל אדם, אולי לא ניתן להשמיד אדם אחר כל כך בקלות, ובמיוחד לא בגלל שאמונתו שונה משלי – נושא שהביא מלחמות כה קשות בעידן היוצא. ואולי דרך כך יגיע שלום בקרב המין האנושי והעולם יחווה סוף כל סוף עידן ארוך באמת של שלום. אני כותבת את הדברים הללו והם נשמעים לי עצמי מופרכים כל כך, אבל מותר לחלום. העידן החדש הוא עידן מבטיח, ואולי החלום של שלום עולמי הוא בכל זאת בר-השגה. בעידן הזה לכולם יש מקום. כל אחד נמדד לפי הערך הסגולי שבו, לפי איכותו ולא לפי גזע, דת או לאום. אם היצר והכעס, המגננה והפחד מפסיקים להיות מובילי האירועים, נראה שאפשר יהיה להפסיק גם את המלחמות. אולי לא לשווא מכונה עידן זה בשם "עידן הדלי המוזהב" – עידן של תקווה, נאורות, שליטה בטבע, איכות חיים ואיכות של יחסים. אלא שיהיה עלינו לכבד – מאד – את מה שהדגים התאמץ להחדיר בנו. במהלך אלפיים-ומשהו השנים האחרונות נמהלו בנו הערכים הנפטוניים, מי יותר מי פחות. הפנמנו את האהבה לאמנות ויופי, את החמלה והסליחה שבדגים, כניעה וויתור מרצון, התחשבות בחלש, ובעיקר – גאולה ומלכות שמיים. הנושא של אמונה הוא חשוב והוא היה עיקר בעידן היוצא. בין אם השתמשו בה לאור וטוב ובין אם לכוח או דיכוי – האמונה הופנמה. לפחות אצל הרוב המכריע.

אלא שיחד עם הרעיונות הנצחיים החשובים האלו ראינו גם הרבה מאד הֶרס, התעללות נוראה בכל מי שאפשר היה להתעלל, עבדות, ג'נוסייד ונדידת עמים, הכנעה טוטלית וזוועות פרטיות והמוניות, כפייה אלימה של דתות או מיסיונריות צדקנית, גורפת ומבטלת. איכשהו אנחנו מצליחים עדיין לקחת כל ערך יפה וטהור ובשמו דווקא לקלקל. הצורך הזה בהשלטת הדתות נבע מכך שהעידן הזה דיבר על האחדה. מכאן הדחף החזק של הנצרות לנצר את אפריקה ולצאת למסעת צלב, והדחף של האיסלאם לג'יהאד. ואלה כאלה התנגדו ופגעו ויזמו פרעות כלפי אותם מיעוטים ששמרו על ייחודם ולא ויתרו להאחדה הדגית. עידן הדגים עסק בלמהול את הכל בכל, וכל עם בתורו – החל מרומא, שסימנה את תחילת העידן והרסה בדרך אליו חצי עולם, ועד תורכיה ואנגליה שנקטו בדרך של כיבוש, ורוסיה הקומוניסטית וגרמניה הנאצית בדרך של אידיאלים כפייתיים ואמריקה בדרך של כסף. כל אחד בתורו ביקש להכניע ולהשליט את התרבות או הדת או הערכים שלו על העולם. אבל דלי הפוך מדגים – דלי מכבד את השונה. מכבד את זכותו של היחיד להיות מה שהוא בוחר להיות, להאמין במה שהוא בוחר, להשתייך לקבוצה רעיונית/אמונית/תרבותית שליבו מושך אותו אליה. הקונצנזוס בעידן החדש הוא הזכות להיות שונה.

וכך, דגים דיבר על אימפריות וגודל – דלי מדבר על הפרדה ואוטונומיות. דגים, שהוא טבעי, הגדיר שייכות לפי גזע או מקום גיאוגרפי. דלי, שהוא מלאכותי ורעיוני, יגדיר קבוצות לפי האידיאל שלהן. דגים, שהוא מים, פעל מתוך רגש. דלי, שהוא אויר, פועל לפי שׂכל. בדגים יש את העניין של כיבוש והכנעה. בדלי – נאורות וזכויות הפרט. יש תקווה. איפה אנחנו מול כל השינויים האלו? לדור הבא פתרונים. עם זאת, נראה כי החוכמה הנדרשת מאיתנו עתה היא למצוא דרכים להביא את החדש ולקבל את האיכות הגבוהה שבו מבלי להרוס את כל הטוב שקיבלנו מהישן. מבלי לשכוח את האהבה, החיבור לטבע, ליופי, לרגש ולחמלה שקיבלנו מדגים. להיפתח לאמיתות חדשות מבלי לאבד אמיתות ישנות שקיבלנו בעיקר דרך הדתות והאמונות הרבות. נכון יהיה לוותר על הדתות ככלי ממַסגר, לוחץ, מפריד ומגדיר, אבל בשום פנים לא לוותר על רוחן ועל הדעת המופלאה שבהן.

עידן הדלי, הפותח עתה מחזור חדש של מעל אלפיים שנה (אלף שנים ראשונות דלי-דלי, אלף השנים שאחריהן דלי-אריה), מביא אפשרויות חדשות לנו וליקום. השאלה המרכזית זהה לשאלת האטום – האם יהיו בנו העוצמה, הגדוּלה והתבונה לנצל את הטכנולוגיות והאפשרויות החדשות לטובה ולא לרעה? שאלה.