ראש וזנב דרקון של הירח

כשמדברים בדרקונים יש להגדיר קודם כל מה הם כן ומה הם לא. ראש וזנב דרקון של הירח הן שתי הנקודות בהן מסלול הירח-סביב-ארץ חותך את מסלול הארץ-סביב-השמש . יוצרים שתי נקודות מפגש מדומות בחלל. נקודות מפגש אלו מכוּנות South Node & North Node. הצומת הדרומית – זנב הדרקון, הצומת הצפונית – ראש הדרקון. שניהם ביחד – The Moon's Nodes. צמתי הירח.   

מכיוון שהדרקונים מייצגים נקודות חישוביות ולא פלנטות, אין להם אנרגיה מוגדרת משל עצמם, אבל הם מהווים מצבור של אנרגיה אסופה. ברגע מסויים כמו נאספת בחלל קרינה משותפת של שֶׁמֶשׁ-אֶרֶץ-יָרֵחַ. ומאחר ושלושה אלה קשורים בנו ישירות, השפעתם עלינו היא מכרעת והם חיוניים להבנת האדם והבנת רבדים נסתרים הקיימים בו.

עם זאת יש לזכור כי

הדרקונים אינם קשורים, לא בייעוד רוחני ולא בייעוד מעשי,

גם אינם קשורים באופי הנשמה ואינם מדברים על שיעוריה.

אז מה כן? 

המפתח הוא הירח, משום שאלה הם הדרקונים שלו. הירח לעצמו מייצג את תמצית החוויות והרשמים שנצברו בנו מיום לידתנו ועד לרגע זה, בעודו ממשיך לקלוט ולעבד רשמים חדשים מידי רגע ושעה. הירח הוא הזיכרון.

והדרקונים שלו? הם מדברים באותם הנושאים שלו – אך יותר רחוק ויותר בעומק. קשורים במה שנחתם בזיכרון הנפש. וכמו שהירח הוא החלק בנו הזוכר חוויות מהחיים הנוכחיים, כך הדרקונים שלו קשורים, בין השאר, בזיכרונות מחיים אחרים. ומכיוון שהנשמה היא שמתגלגלת – זה מסביר את הבלבול הרוֹוֵח כל כך, הקושר את הדרקונים אל הנשמה.

אבל לא. העבודה הישירה של הירח ושל הדרקונים שלו קשורה בנפש. והנפש טִבעה שהיא מתכווצת ומתרחבת, כואבת ואבלה, מאושרת ומתמלאת, מוצֶפת ונבוכה, מתעשֶׁרת וחסרה, לעיתים ילדית לעיתים בוגרת. הנפש משתנה מפעם לפעם, בהתאמה לחוויות והרשמים המשפיעים עלינו.

לא כן הנשמה. נשמת היחיד היא נצחית, שורש הנשמה הוא אחיד ושלם, ואף שהיא – הנשמה – מתפתחת בדרכה, גרעינה השלם חוזר ומתגלם כל פעם בכלי אחר.

הדרקונים של הירח קשורים בנפש, לא בנשמה. מסייעים בעבודת הירח, מהווים מעין מקום רחב בו נשמרים דברים המלווים אותנו. גם תמצית שהושלמה והפכה חלק חתום בנו, כן. אבל מכילים גם את כל אותם רשמים קדומים שמסיבה כלשהי הירח הקדום – או זה של היום – טרם הספיק לעבד. (כמו למשל אֵבֶל שלא טופל, אז או היום, הלם קרב, זכייה פתאומית, פרסום מבלבל, שינוי מעמד, וגם נושאים נייטרלים כמו לימודים שהחלו, מסע שנקטע וכל רושם או חוויה שטרם עובדו מסיבה כלשהי ותמציתם טרם נחתמה בנו.) כל אלה, גם התמצית ממה שכבר עובד גם חוויות שטרם עובדו והירח לא יכל להכילם, נשמרים בדרקונים ועוברים הלאה לחיים הבאים.

כשתהליך העיבוד מסתיים הנפש משנה את טבעה ונפתחת לרשמים והשפעות חדשות.

הדרקונים ממוקמים בדייקנות זה מול זה ולכן מהווים ציר. ומכיוון שציר מטבעו מחפש איזון – ומאחר ואלה הם הדרקונים של הירח – שדה העלילה הוא הנפש. הנפש היא שמבקשת איזון. באופן שמיעוטו מודע ורובו אינו מודע, אנו עובדים על איזון ציר הבתים וציר המזלות בהם יושבים הדרקונים שלנו.

זוהי נקודה שחשוב להבין. כל עבודה פנימית שעושה אדם, מכל סוג, תורמת לאיזון הדרקונים שלו, ואפילו אינו מכיר אותם ולא שמע על קיומם. כמו שהירח שם, כל הזמן ("הכוכבים" עמוד 69 ) כך גם הדרקונים שלו. תמיד ברקע, מלווים אותנו באין רואים. אולם כשלעצמם – אין הם דורשים מאיתנו לעשות משהו ואין הם נותנים לנו שום הכְוונה מעשית או מקצועית או תכליתית. בניגוד לירח, שהוא פעיל ומעורב, חלק משמעותי ביותר באישיות, הדרקונים שלו פסיביים לגמרי. קשורים בהתבוננות בלבד.

מכירים את שניהם

ראש וזנב דרקון – שניהם מוכרים לנו היטב. ראש הדרקון שואב את כוחו מתוך מצבור הרשמים האצור בזנב ואין לאחד קיום ללא השני. הפרשנות הנפוצה האומרת 'עזוב את הזנב לֵך אל הראש' אינה תורמת. אין זה נכון להתעלם מהזנב ולהתרכז בראש. תהליך ההתפתחות מביא למיזוג ביניהם, לא להפרדה. החדש נולד מתוך הקיים.

נוכל לדמות אותם לחץ וקשת. הקֶשֶׁת נותנת לחֵץ את עוצמת מעופו, החֵץ נותן לקֶשת את משמעותה. החץ, הוא הראש, מקבל את כוחו מהקשת, היא הזנב. העתיד מקבל את כוחו מהעבר. לכן נכון לאדם להתכוון רגשית אל שניהם. הזנב מדבר על תמצית החוויה הירחית שנצברה בזיכרון הנפש במהלך הגלגולים – הראש הנמצא בדייקנות ממולו מבקש לאזן אותה, עוזר לאזן אותה. מפעם לפעם נשלח אל ההכרה חץ מאיר של תובנה המשחרר בנו עוד חסימה עתיקה, פותח עוד קשר לא פתור ומקדם אותנו צעד נוסף אל איזון פנימי. 

ומכיוון שהירח הוא שליט משני של אריה והשמש של סרטן, יש בשניהם גם משהו מטעמה של השמש. הזנב רובו ירחי ומיעוטו שמשי, הראש רובו שמשי ומיעוטו ירחי. וכמו שלא נוכל להגשים את השמש שלנו ללא החומרים השוטפים שהיא מקבלת מהירח, כך לא נוכל ללכת אל הראש בלי להעמיק בזנב. הראש לא אמור להחליף את הזנב ולבוא במקומו אלא להשלים אותו. שניהם יחד מהווים ציר המספר מה נצבר בזיכרון הנפש, חלקו פתור ומוטמע וכבר הפך חלק מאיתנו, חלקו עדיין פתוח, מציק או מכאיב, וחלקו מושך אותנו לעסוק בו, להוסיף ולהעמיק בו.  

עבודה פנימית

המזלות והבתים בהם יושבים הדרקונים מכוונים אותנו לעבודה רגשית מסויימת. אלא שאנחנו לא קמים בבוקר וחושבים על הדרקונים שלנו. אנחנו עסוקים כל היום בשמש ובמרס, מתמודדים עם שבתאי וכירון, חולמים עם ונוס ויופיטר ואולי פוחדים קצת מאוראנוס ופלוטו. אנחנו לא מתעסקים בדרקונים במהלך היומיום שלנו, ואנחנו גם לא אמורים לעשות זאת. אבל הם תמיד שם. ברקע. מסייעים בתיקון הנפש, בהסרה של מחסומים וקליפות המַכְּהים, וּמסיטים, וסוגרים אותה. העבודה שאנחנו עושים עם הדרקונים היא שוות ערך לעבודה שעושה אדם היושב למדיטציה חצי שעה ביום, או מניח תפילין בכוונה, או הולך פעם בשבוע לפסיכולוג, או אפילו מטייל לו לבדו בשבת שקטה. כל מה שמאפשר לעצור לרגע ולתת מקום לדברים לא מודעים לעלות – להתבונן בהם זמן מה – ואז לאפשר להם לשוב ולשקוע למקומם במכמני המערכת.

אותו רגע יקר ערך של התבוננות מעניק משמעות להמולת החיים וענייניהם הבלתי פוסקים. אותה שעה יחידה אינה משנה את חיינו המעשיים – אם יש לנו בעיות כספיות הן עדיין שם, אם יש לנו בעיות עם הילד או ביחסים או בעבודה, הבעיות עדיין שם. אבל אותו רגע של שקט שינה בנו משהו. הוסיף הבנה, או שחרור, או זיהוי, או קבלה. והשינוי הזה מלווה אותנו, מנקה אותנו מעט מעט, מאפשר לטהר ולשחרר רגשות כלואים. מעלֶה מן המסתור השפעות ורשמים החבויים בזיכרונותינו, מאפשר להם עיבוד מחודש.

הנה כך, ציר הבתים וציר המזלות בהם יושבים הדרקונים במפה שלנו מספרים על כיוון העבודה הנפשית המלווה אותנו מזה זמן, עבודה שהיא רלוונטית גם לחיינו אלה. אבל זוהי עבודה נפשית, לא מעשית.

ייעוד?

פרשנות נכונה של הדרקונים ושילוב שלהם עם האופק, השמש, האלים והמורים עוזרים להגיע אל הרעיון המרכזי של המפה. כן. אך עדיין הדרקונים לא יאמרו לנו באיזה מקצוע לבחור או מה ללמוד, מַהן התכונות שלנו או מי אנחנו. והם גם לא יאמרו לנו מה הייעוד שלנו. לא ייעוד רוחי ולא ייעוד נשמתי ולא ייעוד מעשי.

ייעוד היא מילה גדולה. הייעוד שלנו בחיים אלה מגולם בכל המפה. בשמש – אבל לא לבדה. בסאטורן – אבל לא לבדו. בנקודת הMC, אבל לא לבדה. באוראנוס, אבל לא רק הוא. בכוכבים הממוקמים על האופק, אבל לא רק הם. בזויות ספטייל – אבל לא רק הן. המפה כולה תתאחד סביב רעיון מסויים, כמו קרני אור הנאספות לאלומה ברורה, ומתוך הסך הכל יתברר גם הייעוד שלה. אי אפשר להעמיס נושא גדול וחשוב כל כך כמו ייעודו של אדם בחייו אלה על נקודה חישובית בחלל, ותהיה מסתורית וקסומה ככל שתהיה.

והדרקונים גם לא יאמרו לנו מהם השיעורים שלנו. המושג 'שיעור', שנכון לכל כך הרבה גורמים במפה – אינו מתיישב עם הדרקונים ואינו נכון להם. הם תורמים להתפתחות, כן. אבל הם עושים זאת דרך התבוננות, הקשבה, שקט. אין בכוונתם להרביץ בנו שיעורים ואין הם מייצגים שיעורים. בשביל אלה יש לנו כוכבים אחרים. אבל מקומם בחיינו – הן המודע והן הלא-מודע, זה שיש בו כוונה וזה שאין בו כוונה – עוזר להגיע לאיזון נפשי. וכך, בעקיפין, האיזון הרגשי משפיע על כלל חיינו ומביא קצת יותר בהירות גם בתחומים גלויים בחיינו.

איך בכל זאת הדרקונים מתחברים אל החיים המעשיים?

מי שכן נותנים כיוון מעשי הם כוכבים היוצרים זויות לדרקונים. כל כוכב היוצר זויות לדרקונים גם משפיע עליהם, גם מושך אליו מהחומרים האצורים בהם. כוכב זה מרחיב ומדייק את תמונת העבר הקדום. ומכיוון שכוכבים מטבעם פעילים וקשורים בכלל חיינו -- הם פותחים לנו דרך לקשור את הדרקונים גם אל החיים הנראים והמעשיים.

לכן, בעת ניתוח הדרקונים עלינו להפריד בין המזלות והבתים שלהם, המספרים על הטמון בנפש ונותנים כיוון רגשי חבוי אבל לא מעשי – להפריד אותם מהכוכב/ים הנוגעים בהם דרך זויות. כוכבים אלה יוסיפו לנו כיוונים מעשיים התורמים לאיזון ויקחו חלק בחיינו הגלויים.   

דבר נוסף: כשמנתחים את צירי המזלות (והבתים) של הדרקונים לוקחים בחשבון את המקום בו נמצאים השליטים של המזלות (והבתים) הללו. מיקום השליטים ייתן תמונת רקע לאירועים השמורים בזיכרון. אבל כשמנתחים כוכב היוצר זויות לדרקונים, כשמנסים להבינו לא ככוכב במפה אלא כיצד הוא קשור לדרקונים – אז לוקחים בחשבון רק אותו לעצמו. התכנים המקוריים שלו, נטו, בלי קשר למזל והבית שהוא נמצא בהם היום ובלי קשר למיקום שליטו היום. אופי הכוכב ואופי הזויות שלו בלבד.

שווה לומר זאת שוב  --

ניתוח צירי המזלות (והבתים) של הדרקונים – עם שליטים.

ניתוח כוכב היוצר אליהם זויות – הכוכב נטו, ללא מזלות וללא שליטים.

נסכם

• צירי המזלות והבתים שהדרקונים יושבים בהם מתארים מצבור חווייתי השמור בזיכרון הנפש ומלווה אותה מזה זמן. לאלה מצטרפים חוויות ורשמים שטרם טופלו וטרם הופנמו מסיבה כלשהי. חוויות ורשמים מהחיים הנוכחיים, מהגלגול האחרון, מהקודמים לו... אין לדעת.

  
  

• ·הדרקונים שם, בין אם נתייחס אליהם ובין אם לא. מלווים אותנו, רואים אותנו. אך בשום מקרה הם לא בחזקת ייעוד ולא בחזקת שיעור. לא הראש ולא הזנב ולא כל מה שקשור בהם. הם מכוונים אותנו להתפתחות נפשית או רוחנית באופן שרובו לא מודע, בין אם נעשה משהו בקשר אליהם ובין אם לא.

  
  

  הדרקונים הם שקטים, פסיביים, אוהבים את הצל. ככל שעושים סביבם

  יותר רעש, כך הם נעשים חיוורים יותר ומועילים לנו פחות.

  
  

• כוכב היוצר זוג זויות לדרקונים מאפשר לחבר אותם גם לחיים הניראים. מציע סוג של עשייה מאד מסויימת, הקשורה בתכנים שלו עצמו ובאופי של זוג הזויות שהוא שולח. ומכיוון שאיננו יודעים ממתי ומהו בדיוק אותו רושם או חוויה המסומלים בכוכב – אזי בהקשר לדרקונים אין משקל למזל והבית הנוכחיים שהוא נמצא בהם. מה שמעניין אותנו הוא הכוכב עצמו, התחומים הטבעיים שלו. אופי הכוכב עצמו ואופי הזויות שהוא שולח, כפי שנראה בהמשך. (כמובן שבהקשרים אחרים כן ניקח בחשבון, גם את המזל, גם את הבית גם את מיקום השליט. אבל לא בהקשר לדרקונים).

• השפעת הדרקונים היא פנימית ונסתרת והם תמיד ברקע, נתמכים על ידי שאר המפה ומלווים את האדם באופן לא מודע. נתמכים, לא תומכים. ומכיוון שהם מדברים בנפש – והנפש מוּכלת בנשמה – יש להם חלק עקיף במסע ההתפתחות שלה.

[1]  הדרקונים מסיימים את הגלגל כולו ב-19 שנה ומהלכם הרגיל הוא ברטרו.

[2]  על משמעות הצירים - ראו כרך ראשון, גלגל המזלות, פרק 5, עמודים 67-100. [3] על אופן התפקוד שלהם והקשר שלהם לגלגולים קודמים - ראו כרך שני, הכוכבים, פרק 10, עמודים 388-399. 

המאמר הועתק בשלמותו מתוך הספר השלישי "לומדים אסטרולוגיה הזויות", פרק 23, הדרקונים, מרץ 2025.

[4]