משולש הזהב

יש בארכיטקטורה ביטוי שנקרא "משולש הזהב" -- הכוונה היא למשולש מקרר-כיור-שיש, שהוא הטיול הקבוע של כל מי שעובד או עובדת במטבח. מטבח הוא מקום קטן ומצומצם שיש בו המון פעילות והמון חפצים ועניינים, ולכן התכנון שלו הוא הדבר הכי מושקע שיש בבית. שמעתי את הביטוי הזה מלא פעמים כשבנינו את הבית שלנו, והלכתי והשאלתי אותו לצרכים שלי.

משולש הזהב מבחינתי בנוי מ- "עם מי, מה, איפה". כלומר, עם מי אני חי -- הורים, בת-זוג, לבד, שותפים. מה אני עושה -- עבודה, לימודים, בילויים, כלום. ואיפה אני חי -- בעיר, בקיבוץ, בכפר, בחו"ל.

כשאנחנו צעירים אבל כבר לא ילדים הרי שאף אחד מהשלושה לא מבוסס. בגדול אנחנו משערים מה נרצה לעשות אבל מן הסתם טרם ביססנו זאת, או שעניין המקצוע לגמרי לא ברור. ואם יש לנו חבר או חברה שאנחנו אוהבים בכלל לא בטוח שהם יהיו הבחירה הסופית שלנו. ואיפה נגור -- זה בכלל נושא פתוח.

משולש נחשב למבנה רוחני בהרבה תרבויות עתיקות. מגן דויד בנוי משני משולשים ותוכו גדוש משולשים קטנים. פירמידה בנויה מארבעה משולשים. כשמשולש הזהב הזה -- עם מי, מה ואיפה מתייצב בחיינו, אנחנו פנויים בשקט לדבר העיקרי בחיים -- העבודה הרוחנית שלנו. לא שאי אפשר בלי, אבל זה לא יהיה אותו דבר.

כיצד מגיעים לבסס את שלושתם? ובמיוחד בגיל צעיר?

מה שקורה הוא שכאשר מבססים אחד מהשלושה, איכשהו, באופן טבעי, יש כבר על מה להרכיב את שני האחרים:

• אם למשל אני סגור על זה שאני רופא -- כלומר, סגור לי ה'מה', סביר להניח שאמצא מקום מגורים קרוב לבית החולים, וסיכויים טובים שבת-הזוג שלי תגיע מהאזור או מהעבודה, ותהיה גם חמודה כזו שתסכים לשעות המטורפות שהעבודה הזו דורשת.

• ואם אני לבד אבל פתאום הפכתי לאימא או אבא חד-הוריים ברור שאני צריך למצוא עבודה ומקום מגורים במקום שהכי תורם ואפשרי לגידול הילד (קרוב להורים?) -- כי כבר סגור לי ה'עם מי', רוצה או לא רוצה. חוץ מזה גידול ילד מחייב למצוא עבודה בשכר טוב ושעות נוחות, בלי לחשוב יותר מדי על מה בא לי או לא בא לי, ומאליו משולש הזהב שלי מתייצב.

• ואם אני סגורה על זה שאני לא זזה מאילת - אז בסופו של דבר אמצא את עצמי עובדת בדולפינריום או בבית מלון, ובן-זוגי יבוא איכשהו מהמקום. תייר שלא מוכן להישאר בארץ כבר לא בא בחשבון, לא משנה כמה הוא קול....

אלה הן סתם דוגמאות, אתם יכולים לארגן דוגמאות אינספור משלכם. מה שרציתי להדגיש פה זה את הבחירה באחד. להתרכז באחד, משום שלבסס את שלושתם ביחד זו משימה בלתי אפשרית כמעט, במיוחד בימינו, שהכל נע וזז כל הזמן ויש כל כך הרבה אפשרויות בכל תחום -- עבודה, זוגיות, מגורים. אבל לבסס אחד אפשר, והשניים האחרים כבר יסתדרו בזכות אותו אחד החלטי.

כל אחד ואחת מאיתנו מכירים זאת מזמן כלשהו בחיינו. התחושה הקשה של ואקום והמון שאלות פתוחות שמלוואה את חיינו כאשר אף לא אחד מהשלושה ברור. לכן, כשמישהו צעיר (וגם לא כל כך צעיר) בא ומתאר מצב שבו הכל בחייו פתוח ומאיים ומתסכל כזה -- אני שואלת אם יש בחייו לפחות אחד מקווי המשולש שהוא סגור עליו, או לפחות מוכן לחשוב לסגור אותו. מקצוע או מקום, בן/בת זוג או ילד. לא לנסות לפתור הכל בבת את אלא לעבות קו אחד מהשלושה.

לא תמיד זה עובד -- לפעמים החיים הם כאלה שבכל זאת צריך להקריב את אותו הדבר שהתבסס למען משהו שהופך להיות חשוב יותר. אבל תמיד כדאי לנסות, אפילו לתקופה, ויש יותר שקט בחיים.

וכשאנו מגיעים לנקודה שכל השלושה מסודרים בחיינו - עם מי, מה, ואיפה - העבודה העצמית-רוחנית הופכת להיות קלה בהרבה והביטחון הפנימי נבנה בקלות רבה יותר.