תיקשור? אינטואיציה? מדיום?

מה ההבדל בין מדיום לבין מתקשר, בין אינטואיציה לבין תחושת בטן? אותה יכולת על-חושית שיש לכולנו, יכולת שהכל מכירים ואוהבים -- איך רואים אותה באסטרולוגיה? היסודות הם שקובעים את ההבדלים. אש - אינטואיציה ליקום. מים - מדיום. אויר - תיקשור, חוש נבואי. אדמה - תחושת החומר, אינטואיציה גופנית.

אש - אינטואיציה

כוכבי האש, יופיטר, מרס והשמש מכילים את מה שאנו מגדירים כאינטואיציה, והחזק ביניהם הוא הארכיטיפ התשיעי, יופיטר וקשת. האינטואיציה של מרס מכוונת בעיקר לסכנה, תחושה מקדימה העוברת בגוף, מרתיעה ומזהירה אותנו עוד בטרם נבין מדוע, מעלה את הדריכות והאינסטינקטים ומעודדת אותנו להתקיף או לברוח. האינטואיציה של השמש מתעוררת מול המקום שלה בסביבה האנושית ומול תחושה חזקה של אני-יכול-או-לא-יכול, זה-שלי-או-לא-שלי. ואילו יופיטר הוא אינטואיציה ישירה. נותן לכל אחד ואחת מאיתנו יכולת פנומנלית לחוש את היקום, לדעת דברים בלי להבין מנין אני יודע אותם. לשמוע איפה צריך אותי, להיות במקום הנכון בזמן הנכון. אם אתם מכירים מקרוב אדם שיש לו יופיטר חזק במפה או שיש לו ירח או אופק בקשת -- תקראו לו בראשכם כשאתם בצרה. הוא יופיע. הארכיטיפ התשיעי מעניק יכולת לקלוט את היקום, לקלוט את הרגע. מזלות האש וכוכביהם חשים מהי התגובה הנכונה לרגע הנוכחי.

מים - מדיום

מזלות המים, סרטן עקרב ודגים וכוכבי המים ירח, נפטון ופלוטו חזקים ביכולת הזדהות. מדיומים, ובעיקר סרטן ודגים. יכולת מיוחדת שיש למים להיות בנעליים של מישהו אחר, לחוש מה עובר עליו, איפה כואב לו, בין אם הוא נמצא פיסית לידינו ובין אם לא. לחוש אותו בגוף או בלב שלנו עצמנו. המדיום הוא מלא חמלה, גם משלם את המחיר הכי גבוה על היכולת הזו שבו. משום שאם אתה עומד לידו והברך שלך כואבת, והוא ברגע פתוח, הברך שלו עצמו תתחיל לכאוב. וכשהוא נוגע בך במקום כואב, הוא מעביר דרך עצמו אנרגיה של ריפוי אליך, שיכולה לבוא על חשבון עצמו. המדיום חייב ללמוד איך לעשות הגנות, משום שכל האנרגיות הללו שהוא קולט מהסביבה מחלישות אותו. המדיומים, יותר מכולם, חייבים לשמור על עצמם מלהיסחף ולאבד את עצמם באחרים.

למדיום יש דימיון חזק, ובמיוחד המדיום הסרטני-ירחי, והוא יכול לראות -- ראייה שהיא בעיקרה תחושתית -- את האנרגיות השליליות או החיוביות הפוגעות בסביבה, או לראות אנשים שנפטרו ובמיוחד המדיום הדגי-נפטוני. והרבה פעמים הן לובשות צורות או דמויות מעורפלות, לעיתים מאיימות. לעקרב ופלוטו תחושות בטן חזקות שלא ניתן להתעלם מהן. אנשי המים -- או כוכבי המים במפה של כל אחד -- מאפשרים לנו כולנו לחוש דרך רבדים, ומעניקים יכולת לראות בעיקר את העבר, כללי או פרטי. עבר גלגולי (עקרב) או העבר העכשווי (סרטן) או העבר הקולקטיבי (דגים).

המדיום חזק בקליטת תדרים. לא רק אלה שסביבו אלא גם מה התרחש בחדר מסויים או שדה או מקום מסויים אחרי שקרה בו מה שקרה.

מה ההבדלים בין שני אלה, האש והמים?

המדיום (מים) קולט את העבר ואת הפנימי, האינטואיטיבי (אש) קולט את הרגע ואת היקום סביבו. האינטואיטיבי נענה לצורך, אך אין בו הזדהות. מבין כולם הוא הבטוח ביותר מפני דמיונות או שגעונות, משום שאינו מאבד את האני שלו בשום מצב. הוא יידע אם מלחמה עומדת להתרחש או סערה עומדת לפרוץ או מה נכון לעשות ביום חמישי הבא או מי כרגע במצוקה וזקוק לי -- לא משום שהוא רואה את העתיד אלא משום שהמלחמה כבר החלה באיזה מקום או שהסערה כבר מתבשלת מעל האוקיינוס והוא פשוט קולט את זה. ובעיקר יחוש בסכנה או כשמישהו קורא לעזרה, אם זה אדם או חיה. והוא נענה לזה מבלי שבעצמו יידע מדוע הוא עושה מה.

המדיום הוא שונה. הוא בנוי על הזדהות, כמו נכנס לנעליים של השני. חש את הכאב של השני, או את השמחה שלו או משהו אובייקטיבי יותר - לא משנה. המדיום חש את האחר בליבו או בגופו שלו. וגם כאן - משום שזה כבר רשום, כבר החל, לא מתוך ראיית עתיד.

האינטואיטיבים והמדיומים בדרך כלל אינם רואים את העתיד.

המדיום מחובר לעבר. האינטואיטיבי - לרגע הנוכחי.

האויר -- תיקשור

האויר רואה למרחוק והוא היחיד המסוגל לראות משהו מהעתיד, גם לקלוט ידע ממקום אחר או מזמן אחר. כשאנחנו משתמשים במושג 'תיקשור' או 'נבואה' - בדרך כלל אנחנו מתכוונים ליכולת המיוחדת הזו של האויר לראות רחוק. בניגוד לשני האחרים, האויר דווקא אינו חש את מי שלידו, אינו חש את היקום או את הסביבה והרגע, להיפך. מתנכר להם. אבל יש בו יכולת לראות בתמונות את מה שרחוק ממנו. הכוח שלו נמצא בעיקר במצח, מה שאנו מכנים העין השלישית, והחזק ביותר הם דלי ואוראנוס. מרקורי וונוס, שני כוכבי האויר האחרים, קולטים את מחשבות הסביבה, או את האופנה הבאה, או מי יתקשר אלי עוד מעט או יגיע לביקור. ונוס ומרקורי (מאזניים ותאומים) מתעניינים בהווה יותר מאשר בעתיד, אבל אם ירצו יוכלו לפתח גם את החוש הנבואי, ובעיקר אם מי מהם ברטרו או שיש לו מגע עם אוראנוס. הסכנה אצל האוויר היא איבוד הקשר הרגשי עם הסביבה בה הוא חי. המבט האובייקטיבי הזה, שמצד אחד מאפשר לו לראות רחוק, אבל גם מרחיק אותו מהסובבים אותו.

אדמה -- תחושת גוף וחומר

אנשי האדמה חשים את הגוף. טובים בריפוי. מבינים בצמחים, במוסיקה, שולטים בגופם או בכלים מסויימים, או מבינים את גופם של אחרים. מכונות מורכבות מדברות אליהם, הגוף מדבר אליהם. אלא שלגבי האדמה לא מקובל להשתמש באף אחד מהמושגים האלה משום שאיננו רואים את 'הקסם' שבדבר ולכן אין לנו מושג המייחד ראייה על-חושית של אדמה. במקום זאת אנחנו מכנים את האינטואיציה של האדמה בשם "כשרון" או "חוש טכני". אבל נכון יותר לקרוא לזה אינטואיציה גופנית, משום שהרבה פעמים זהו משהו הקיים באדם, נובע מהאדם, לא קשור לעובדות ונתונים.

אם אתם רוצים יש לי מלא סיפורים וחוויות אישיות שיוכלו לחדד את ההבדלים הללו. ויש כמובן ערבובים, כמו למשל צמידות יופיטר-פלוטו (אש ומים), או צמידות נפטון-מרקורי (אויר ומים), או ונוס-כירון (אויר ואדמה), או כירון-יופיטר (אש ואדמה) או אוראנוס-ירח (מים ואויר). ולכל חיבור כזה יש יכולת אינטואיטיבית אופיינית משלו.

אבל הפוסט הזה כבר התארך מעבר למה שהתכוונתי. אם הוא מעורר בכם שאלות מסויימות - מוזמנים להעלות פה.